<h1>המנהיג הלכ' סעודה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
מצאת' בירוש' דפ' מי שמתו, תנייא כל מצות שאדם חייב, מוציא את הרבי' ידי חובתן, חוץ מברכת המזון, ודתנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבי' ידי חובתן, א"ר אילא שנייא ברכת המזון דכתי' ביה ואכלת ושבעת וברכת, מי שאכל יברך. אב"ן.
<h2>דף כט:</h2>
ואם באו לו אורחים אינו רשאי לבצוע להם שכבר בצע לעצמו, ואינו מחויב בדבר להוצי' אחרי' ידי חובתן ואף אם לא בצע לעצמו לא יבצע לאחרי' אם אינו אוכל עמהן שאינו מחוייב בדבר שאם ירצה לא יאכל אבל בדבר שהוא חובה כמו המוציא שלמצה (או קידוש) או קידוש היין אע"פ שיצא מוציא, אפי' לא יאכל ולא ישתה עמהן דכל ישרא' ערבי' זה לזה, כמו שאמ' חכמים בהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא משום דחובה נינהו כדאי' בר"ה פ' ראוהו ב"ד [כ"ט ע"ב]. וכן אמ' בפ' אין מערבי' [עירובין מ' ע"ב] ליהבי' לינוקא דלמא אתי למסרך בכוס שלקדוש בליל הכיפור, הא למדת דאי לאו דמשום דאיכא למיחש דלמ' אתי למסרך הוה טעים ליה ינוקא ונפקי כולהו בטעימת התינוק כי המברך צריך שיטעום או שיטעים לאחר שלא תהא ברכה לבטלה, יצא הוא ויצאו כל השומעי'. ואם שכח ולא בירך המוציא ולא גמר סעודתו יברך ויאכל, ואם הוא מסופק אם בירך, לא יברך דהמוציא דרבנן הוא.
